טבעה של המהות בלתי מוגדר, קשה למצוא מילים שיתארו אותה באופן מדויק. היא לעולם לא תובן ברמה השכלית. המהות היא החלק הנשמתי, העילאי של האדם הניצוץ – האלוקי. היא ההיבט העמוק ביותר של עצמנו, שבדרך כלל רדום ובלתי מנוצל.
מהותנו אוצרת בתוכה את כל מה שטוב ותומך בחיים ומייצגת את שביל הזהב. היא מכילה את הידע, התשובות, הכישורים, הכישרונות, המסוגלות, המעלות ואת הכמיהה להגשמתם. המהות היא תמיד בכוחה, אך לא תמיד נגישה וזמינה.
"…הלומדת מתעוררת להבין שהמהות הפנימית תמיד בכוחה, אבל נראית רחוקה ולא מוכרת ואז זה נראה חלש…" – ימימה
המהות עמוקה יותר ממכלול המחשבות, הרגשות והפעולות המשתנות תמיד.
היא נצחית בלתי משתנה, וקבועה במקומה.
מורכבת משמחה, שלווה ואהבה.
שמחה – שמחת קיום פשוטה, שאינה תלויה במתרחש החיצוני. שמחה שהיא בבחינת אוצר פנימי עצום לאין ערוך, רב מכל מה שהעולם החיצוני יכול להציע.
שלווה – מצב של רווחה ומנוחה נפשית.
אהבה – אהבת אמת הקיימת בזכות עצמה ואינה תלויה בדבר.
המהות נושאת את גרעין האישיות העוברי, הנצחי והעמוק ביותר של האדם – את טבעו האמיתי, את עצם נשמתו. היא תבונה עליונה של אנרגיה ואינטליגנציה, המכילה את החלקים המעודנים הנמצאים בכולם: יצירתיות, ספונטניות, רגישות, כושר לאהוב ולהיות נאהב, כמיהה לאמת, לנכון ולמדויק. היא כוח דינמי, המכיל מאגר אינסופי של מסוגלות האדם להגשמה אישית, הנע תמיד לכיוון של תיקון, צמיחה והתפתחות. זאת במגמה להגיע למיצוי מירבי של כל האפשרויות הטמונות בה, שיבואו לידי ביטוי בכל היבטי החיים.
רק מעטים מאיתנו זוכים לבוא עימה במגע ולבטא דרכה את העצמיות הגבוהה הטמונה בנו. הידיעה על עצם קיומה בתוכנו מוגבלת והמגע עימה רופף. לרוב היא בבחינת תקווה, כמיהה, דחף, מן "משהו" נכסף אבל בלתי מוגשם. כל זאת למרות הטכנולוגיה המפותחת, המדע, הרפואה, מוסדות ההשכלה, המכללות, האקדמיה, הספרות ועוד, העומדים לרשותנו כיום.
מרביתנו מנוהלים על ידי הנפש ומזדהים עם תהליכי החשיבה, הרגשות, והתגובות שלנו. לכן, אנו נמצאים במצב מתמשך של תחושות אי מימוש והחמצה, חוסר סיפוק, חוסר נוחות, חוסר שביעות רצון, שעמום ועצבנות המלווים את חיינו. זו יכולה להיות סיבה לשימוש הרב באלכוהול, סיגריות, סקס, סמים, אוכל, עבודה, צפייה ממושכת בטלוויזיה וקניות – המשמשים חומרי הרגעה ובריחה, בניסיון לא מודע להימנע מחוסר הנוחות הבסיסי הזה. התחושות הללו הן כמו רעש הרקע של השאון הסביבתי, שלרוב אינו מורגש משום שהוא הפך להיות חלק מהחיים ה"נורמליים" שלנו, עד שאיננו מודעים אליו. כמו זמזום מזגן – רק בזמן שהוא נפסק לפתע, אנו חשים תחושת הקלה.
הרעשים הללו, המעמעמים את התגלותה של המהות, נוצרים כתוצאה מזרם המחשבה הרעשני והאינסופי של המוח. מרכיבי המהות אינן יכולות לבוא לידי ביטוי כל עוד המוח בשליטה. רק במצבים הנדירים בהם נוצרת הפוגה בזרם המחשבה אשר יוצרת שקט, ניתן לחדור אליה. הרגעים הללו קצרים בדרך כלל, משום שהמוח מחדש מיד את פעילותו הרעשנית – החשיבה.
את החיבור למהות כמו שהיא, ניתן להרגיש ברגעים נדירים של חוויות שיא, בהם נוצרת הפוגה בזרם המחשבה, ואנו נוכחים במלוא תשומת הלב ברגע מסוים. אז אנו נפגשים עם היופי, השלמות והאחדות של החיים, תוך תחושה שרק בגללם החיים כדאיים. ברגעים הללו, ההתרגשות היא בשיאה ואנו אחוזי התפעמות, קורנים מאושר, מלאים בשמחה ובאהבה, ומוצאים את עצמנו מתפקדים ביתר יצירתיות ויעילות. אנו מרגישים את עצמנו מלאי חדווה, מרץ וחירות אמיתית. הרגעים האלה, יכולים להופיע במצבים מיוחדים כמו עמידה מול יופי עצום, צפייה בנופי טבע מרהיבים, התבוננות ביצירות אומנותיות נדירות, האזנה ליצירה מוסיקלית, ריגוש פיזי יוצא דופן, אהבה לאדם אחר – כל אחד יש לו רגעים משלו. לעיתים אף נדמה שרגעים כאלה באים גם ללא סיבה הנראית לעין.
אך תהיה הסיבה אשר תהיה, יש ללמוד מכך דבר חשוב אחד – כל החדווה, עמקות ההבנה, היצירתיות ויראת הכבוד לחיים בכלל, שרוחשות בליבנו במצבים הללו, באות מתוכנו. הגורמים החיצוניים רק הוציאו אותן מהכוח אל הפועל. המצבים הללו נדלו על ידי מישהו או משהו – אך הם תמיד באים מתוכנו.
כיוון שהמהות לרוב מוסתרת על ידי פעולת החשיבה, היא אינה זמינה ואינה נגישה לנו, עלינו לנקוט בפעולה יזומה על מנת לפתח את המודעות להיבט עמוק זה של האישיות שלנו. כך נצליח לדלות את מרכיביה מתוכנו ולזכות בחיים של חירות ושגשוג מרביים בשטחי חיים השונים.
כאשר אנו פועלים מתוך המהות, איננו נתקלים בהתנגדויות ובעיכובים בדרך להתקדמות. לא עושים טעויות, לא נוחלים כשלונות ולא נתקלים בחסימות. כל פעולה שלנו הופכת יעילה, מדויקת ונכונה ומרכיבה הם אהבה, שמחה ושלווה.
תכונות טבעו האמיתי, הרדום, של האדם זועקות ותובעות הגשמה. כאשר קולן לא נשמע, הן משמיעות רעשים המתבטאים דרך מופעי העומס – מכלול הרגשות הקשים הבאים לידי ביטוי בהתנגדות, דחייה ומאבק.
לימוד ימימה – פיתוח חשיבה הכרתית, מכוון לפתיחת המעברים למהות ולצמצום מופעי העומס, במגמה להשיב לאדם את הדרת כבודו לטבעו האמיתי.