כבר לפני 800 כתב הרמב"ם בכתביו הרפואיים, "לעולם לא יאכל האדם אלא שהוא רעב ולא ישתה אלא שהוא צמא" (הלכות דעות, פרק ד, א). אימרה זו, הובאה כאחד התנאים העיקריים לשמירה על בריאות הגוף ונפש האדם.
הרעב הוא צורך פיזיולוגי, אשר מופיע לסירוגין, לאחר ירידה של רמת הסוכר בדם, ומבטא את דרכו של הגוף לדרוש מזון. הנו מנגנון הישרדותי, פנימי, שתפקידו לשמור על משאבי הגוף – על רמת האנרגיה ועל תפקוד נאות של מערכות ואברי הגוף.
מנגנון טבעי זה, מאותת מה עלינו לאכול, מתי לאכול, ובאיזו כמות לאכול. הוא מאד מדויק – לעולם אינו טועה ולעולם לא ישדר לנו לאכול מאכלים שאינם מטיבים עם הבריאות כגון: מתוקים, מאפים, עוגות, מאכלים עתירי שומן, מזון מוכן ומעובד, אלכוהול וקפאין. הוא לא יכוון אותנו לאכול בזמנים שהגוף לא יכול לקלוט ולעבד את המזון, וגם לא יגרום לנו לאכול מעבר לכמות הדרושה לנו, בזמן מסוים. מנגנון זה, דורש מזון פשוט, וטבעי למבנה גוף ונפש האדם.
לקרוא על התזונה הטבעית לחץ כאן…
ציות למנגנון הרעב יפתור וימנע מצבים של השמנה, ליקויי בריאות וסיבוכים בריאותיים.
תחושת הרעב קוראת לגוף לדרוש מזון. תחושה טבעית זו, הינה תחושה נעימה כמו כל התחושות הטבעיות של הגוף. תחושה זו ממוקדת בדרך כלל באף, בגרון ובפה (בהתלחלחות של הפה). האדם הרעב, מודע אז להשתוקקותו למזון.
נהוג לתאר את תחושת הרעב, בטעות, במונחים הדומים למונחים המתארים סימפטומים של מחלה כגון: כאבי ראש, "קרקורי בטן", סחרחורת, חולשה ועצבנות, בו בזמן, שהתחושות הללו, אינם אלא, תוצאה של פעולת הגוף בסילוק חומרי הפסולת מהגוף. תחושת גוף טבעית לא יכולה לכאוב או להיות מלווה באי – נוחות כלשהי.
מובן מאליו, שכאשר אין תחושת רעב, אין גם צורך מיידי במזון, או שחסרה אז בגוף היכולת המעשית לנצל את חומרי הגלם של המזון.
בהעדר רעב, אין שום סיבה לצרוך מזון גם כאשר מרווחי הזמן בין הארוחות גדולים מאד.
סביר מאד להניח שקליטת המזון ועיכולו מתרחשים באופן היעיל ביותר בזמן הרעב, וכאשר הרעב לא מופיע, תהליכי העיכול איטיים או מושהים. אי לכך, אין לאלץ את מערכת העיכול לקלוט אז מזון. זה נכון, בזמן של בריאות ובזמן של מחלה. במצב של מחלה לא מופיעה תחושת רעב משום, שהאנרגיות הגופניות, כולל אלו של מערכת העיכול, מכוונות לערוצי הריפוי.
האנרגיה שנחסכת במקום אחד מתועלת למקום אחר.
לדאבון לב, בימנו אלה, לא קל לנו לזהות את תחושת הרעב – חלק לא מבוטל ממטופלי טוענים שאינם חשים רעב כלל. ניתן לתלות את הסיבות לכך, שכיום אנו חשופים לשפע רב של מאכלים, הנמצאים בהישג יד, כמעט בכל מקום ובכל אירוע, וכמו כן, אנו כפופים לנורמות חברתיות ולדפוסי אכילה שגויים, שאליהם הורגלנו עוד מהילדות המוקדמת, כמו, תינוק צריך לאכול כל שלוש שעות, או צריך לאכול שלוש ארוחות ביום, בוקר, צהרים וערב. דפוסים כגון אלה מכתיבים לנו לאכול בשעות מסוימות ובפרקי זמן קבועים ללא קשר לצרכי הגוף. בנוסף באירועים חברתיים, עסקיים ומשפחתיים שהפכו לשגרת יומנו, מוגש לנו שפע אדיר של סוגי ומיני מאכלים ובכמות אדירה. אנו מושפעים גם מפרסומות, ממסעדות, מריחות נעימים של בתי קפה ובתי מאפה, ממזון מתועש עתיר טעמים מלאכותיים המגרים את החיך ועוד. כל זה משבש ומכהה את תחושת הרעב הטבעית – האמיתית. אי לכך, עלינו לנקוט פעולה יזומה לזהות תחושה זו. יש דרגות שונות של רעב, עלינו לזהות את תחושת הרעב האישית שלנו שבה מתאים לנו לאכול.
לפניכם דרך שמצאתי כיעילה מאד בזיהו דרגת הרעב האישית שלכם:
- עצמו לרגע את העיניים, והביאו את תשומת הלב לפה, לגרון ולבטן.
- דמיינו סקלה הנעה ממספר 1 ועד המספר 10.
- מספר 1 בסקלה מייצג את דרגת הרעב הגבוהה ביותר בה אתם מורעבים ויכולים לאכול מכל הבא ליד.
- מספר 5 בסקלה מייצג את דרגת השובע הטבעית בה אינכם רעבים ואינכם מפוצצים.
- מספר 10 מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר שמעבר לשובע הנורמלי, בה אנו "מפוצצים", ולא מסוגלים להכניס פירור אחד נוסף לפה.
- פקחו את העיניים וראו איפה אתם מדורגים בסקלה.
אם אתם יודעים לספור מ 1 – 10 אזי אתם יכולים לדרג את הרעב שלכם.
סביר להניח שמתאים לאכול בדרגה הנעה בין מספר 2 – 4 ולהפסיק לאכול בין 6-7.
ולסיכום, קחו לתשומת ליבכם שאכילה שאינה נובעת מתחושת רעב אמיתית, יכולה לגרום לבעיות כמו: גזים, נפיחות בבטן, כאבים, בחילה ולליקוי בריאות, היות שאז אין מיצי עיכול בכמות מספקת, והמזון אינו מתעכל כראוי.